הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מסרי ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקי תאונת דרכים שאירעה ביום 23/6/08 בין רכב המבוטח על ידי התובעת לבין רכבו של הנתבע 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2.

טענות התובעת

2.רכב התובעת, נהוג על ידי מר יונתן סוקר, ירד במחלף מכביש 6 ופנה לכביש 65 לכיוון צפון. על פי הטענה, בכביש היה "פקק" ובעודו מתקדם לכיוון צפון, הגיעה בנתיב שמשמאלו, משאית, נהוגה על ידי הנתבע 1, ופגעה בחלקו השמאלי אחורי של רכבו.

בעדותו, מסר מר סוקר כי בעקבות החבטה שספג רכבו, נהדף הרכב לפנים ולצד ימין של הדרך. מר סוקר הסביר ארוכות כי הנתיב שבו נסע הוא נתיב השתלבות ארוך וטען כי לאור הפקק הכבד שהיה במקום, לא ניסה להשתלב לשמאל, מאחר שהמדובר בנתיב שהוא ארוך במיוחד. מר סוקר מסר כי לא הבחין במשאית, אלא לאחר הפגיעה, שאז הבחין כי חלקה הקדמי של המשאית נמצא בתוך נתיב הנסיעה של רכב התובעת.

טענות הנתבעים

3.הנתבע 1 מסר בעדותו כי נסע באיטיות מכיוון כרכור לכיוון ביתו. לדבריו, חלק המשאית שפגע ברכב התובעת מצוי בנקודה שהיא "נקודה מתה". הנתבע 1 מסר "...לא ציפיתי שמישהו ישתלב בצד ימין שלי. לא ראיתי אותו לפני התאונה, האמת לא ציפיתי בכלל שהוא ייכנס לכביש שלי, מצד ימין, אסור לו להכנס מצד ימין. הוא צריך לקחת מרחק ואז להכנס לכביש 65" (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 6-9).

הנתבע 1 טען כי לא היתה לו כל סיבה לסטות לנתיב הימני שבו נסע רכב התובעת. הוא הסביר והדגים כי רכב התובעת, נהוג על ידי מר סוקר, נכנס כולו לתוך נתיב הנסיעה של הנתבע 1, כאשר חלקו הקדמי מצוי אף מעבר לנתיב הנסיעה של הנתבע 1 באופן שהוא חוסם לחלוטין את נתיב הנסיעה של המשאית.

הנתבע 1 מסר כי נסע במרחק של 2-3 מטרים מן הרכב שלפניו וכי היה במהירות "אפסית", כדבריו. לדבריו, לא הביט ימינה לעבר נתיב ההשתלבות, מאחר שהדרך היא שלו ואין עליו חובה לעשות כן.

דיון ומסקנות

4.עיינתי בכתבי הטענות, בחנתי את הראיות הכתובות שהוגשו לעיוני וכן שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים.

אחר כל אלה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, במלואה.

5.עדותו של מר סוקר, החל מהודעתו לחברת הביטוח וכלה בעדותו בפניי, היתה עקבית והגיונית. איני רואה כל פער בין השרטוט בהודעתו לבין עדותו בבית המשפט, פער לו טענו הנתבעים. יתרה מכך, לא מצאתי כל מחלוקת בין הנהגים המעורבים בדבר מקום קרות התאונה.

גרסתו של מר סוקר הינה כי בהיותו בנתיב ההשתלבות היורד מכביש 6 ומחבר לכביש 65, הגיעה משאית הנתבע 1 מן הנתיב שלשמאלו ופגעה בו, כאשר היא סוטה קמעה לעבר נתיב הנסיעה שלו.

מנגד, טוען הנתבע 1 כי מר סוקר הוא שסטה עם רכבו אל תוך נתיב הנסיעה של הנתבע 1, בנסיון להשתלב בנתיב, והוא אף הדגים במהלך עדותו, את אופן כניסתו של מר סוקר אל תוך נתיב הנסיעה שלו, כאשר על פי הדגמה זו, מצוי רכב התובעת, כל כולו כבר בתוך נתיב הנסיעה של הנתבע 1, ואף מעבר לו - בנתיב המצוי משמאל. עוד טען הנתבע 1, כי כלל לא הביט לעבר נתיב ההשתלבות אשר מימינו, מאחר שאין עליו כל חובה לעשות כן, בהיות הדרך הראשית – שלו. הנתבע 1 אף הגדיל וטען כי כלל לא ציפה שרכב ינסה להשתלב מימין.

6.לכאורה, מאחר שבנתיב השתלבות עסקינן, ניתן היה לצפות שאכן התאונה תקרה במהלך נסיון השתלבותו של מר סוקר אל הנתיב שלשמאלו. ואולם, אין המדובר בנתיב השתלבות שגרתי, אלא בנתיב שהוא ארוך במיוחד, וגם בהקשר לכך, לא היה כל ויכוח בין הצדדים, אשר שניהם, כך נוצר הרושם במהלך עדותם, מכירים היטב את מקום התאונה. לטענת מר סוקר, כלל לא הספיק לנסות להשתלב לשמאלו בעת שאירעה התאונה, אלא הנתבע 1 הוא שסטה קמעה לימין ופגע בו, וטענתו מתיישבת יפה עם מיקום הנזקים ברכבו. לכך יש להוסיף את עדותו של מר סוקר בדבר זוית רכבו לאחר התאונה, התומכת גם היא בטענה כי פני רכבו של מר סוקר היו לפנים ולא שמאלה, אל תוך נתיב הנסיעה של הנתבע 1. עדות זו לא נסתרה על ידי הנתבע 1.

מנגד, טענת הנתבע 1 אינה מתיישבת עם מיקום הנזקים ועם ההגיון. הנתבע 1 טען כי מר סוקר, השתלב לתוך נתיב נסיעתו, במפתיע ובאופן שכלל לא הבחין בו בשל "שטח מת" המצוי בחלק זה של המשאית בה נהג. טענה זו, יכולה היתה להתיישב עם נזקים בחלקים אחרים ברכב, אולם אינה מתיישבת עם נזקי הרכב בפינה שמאלית אחורית בלבד. אם אכן, היה מר סוקר נכנס עם רכבו אל תוך נתיב הנסיעה ממש, ניתן היה לצפות למצוא נזקים במקומות נוספים ברכב ומעבר לכך, אם אכן כפי שהדגים הנתבע 1 , היה מר סוקר עם כל רכבו כבר בתוך נתיב הנסיעה של הנתבע 1, ולא רק בחלק הימני קדמי של המשאית, אשר הנתבע 1 טען כי הוא מהווה "שטח מת" עבורו, הכיצד זה כלל לא הבחין הנתבע 1 ברכב התובעת עד לאחר התאונה?

מעבר לכך, איני מקבלת את טענות הנתבע 1 כי מאחר שהדרך היא "שלו" הוא אינו צריך להביט לימין הדרך, שכן אין חולק כי כלי רכב רבים יורדים מכביש 6 דרך נתיב זה ואמורים להשתלב, בשלב מסוים לאורכו, אל הנתיב שלשמאלם, הוא הנתיב בו נסע הנתבע 1.

לאור האמור, אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה האחריות לתאונה רובצת, במלואה, על הנתבע 1, אשר סטה, במקצת, אל תוך נתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בפינה השמאלית אחורית של הרכב.

7.נזקי התובעת הם נזק ישיר בניכוי השתתפות עצמית המבוטח, בסך 7,588 ₪, שכ"ט שמאי בסך 400 ₪ והפרשי הצמדה וריבית בסך 471 ₪, סה"כ 8,459 ₪.